פסק-דין בתיק עת"ם 2769-10-10

1.       עתירה לביטול החלטת המשיב - בהמלצת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים - לדחות את בקשת העותר 1 להסדרת מעמדו בישראל מטעמים הומניטאריים.

2.       העותרת 2 נכנסה לישראל בשנת 1988 באשרת תייר ומאז היא שוהה כאן.       בשנת 1997 ילדה את בנה, העותר 3. נוכח החלטת הממשלה מספר 156 קיבל העותר 3 מעמד של תושב קבע, והעותרת 2 קיבלה מעמד ארעי בארץ (א/5).

העותר 1 הסתנן לארץ דרך גבול מצרים בשנת 2006 ומאז הוא שוהה בישראל שלא כדין. במהלך התקופה הכיר את העותרת 2. הם החלו לחיות בצוותא, ובהמשך נישאו. בתחילה ביקש העותר 1 לקבל מעמד בארץ נוכח חייהם המשותפים, אך בהתאם לנהלים בקשתו סורבה. על החלטה זו הגישו העותרים ביום 18.3.09 עתירה מינהלית (עת"ם (ת"א) 1503/09). בהסתמך על הסכמת הצדדים קבע שם בית המשפט כי "... העותרים יהיו רשאים לפנות לוועדה הבין משרדית כדי שתדון בבקשתם ליתן אשרת שהיה לעותר 1 מטעמים הומניטאריים", וכי אם תדחה הוועדה את הבקשה יעזוב העותר את הארץ לאחר עשרה ימים.

3.       בקשת העותרים הוגשה אל הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים ביום 5.7.09. כשנה לאחר מכן, ביום 29.7.10, סירב ראש רשות האוכלוסין להיעתר לבקשה, בהתאם להמלצת הוועדה הבין-משרדית, בזו הלשון: "בבחינת מכלול נסיבות הבקשה, לא נמצאו טעמים הומניטריים שיש בהם כדי לבסס מתן מעמד בישראל. המבקש אינו אביו של הקטין ועצם הצטרפותו לתא משפחתי קיים של בעלי מעמד קבע ועראי בישראל אינה עולה כדי נסיבות הומניטריות חריגות המבססות מתן מעמד. לא ניתן לעקוף את תנאי הסף הקבועים בנהלים המסדירים מתן מעמד לבני זוג של אזרחים/תושבי קבע בישראל בלבד, באמצעות הועדה הבינמשרדית". לטענת העותרים, נודע להם דבר החלטת הסירוב רק לאחר שנעצר התובע, ביום 13.9.10. העותר הוצא ממשמורת בתנאי שייצא מן הארץ בתוך שבועיים ימים; או-אז הוגשה העתירה דנן, נגד ההחלטה האמורה.

4.       בכתב העתירה הלינו העותרים גם על סירוב המשיב להעביר לידיהם את המסמכים שעמדו לפניו בעת קבלת החלטתו, ואת פרוטוקול הדיון. אכן, מוטב היה אילו פעל המשיב אחרת. דומה כי המסמכים שהועברו לבסוף - פרוטוקולי הדיון בוועדה הבין-משרדית - יש בהם כדי לחזק ולבסס את החלטת המשיב, וכלל לא ברור על מה ולמה נמנע המשיב מלהעבירם מבעוד מועד. מנגד, את המסמכים הפנימיים של המשיב, המהווים התייעצות פנימית לקראת הליך, היה רשאי המשיב שלא להעביר לעיון העותרים.

5.       לגופו של עניין, העותרים טוענים כי החלטת המשיב אינה סבירה, היא לא נומקה כדבעי והתעלמה מתשתית עובדתית רלוונטית. לטענתם, המשיב לא שקל כראוי את מצבו של העותר 3, לא ייחס את החשיבות הראויה לעיקרון טובת הילד, והתעלם מן הנזק שייגרם לעותרים. העותר 3 רואה בעותר 1 אב לכל דבר, ושלושת העותרים מהווים 'תא משפחתי מלוכד' לכל דבר ועניין. עוד מלינים העותרים על כי המשיב לא שקל את זמניותו של הסעד המבוקש, שהרי ממילא בעוד שנים אחדות, כשיגיע העותר 3 לגיל 18, תקבל העותרת 2 תושבות קבע ומכוחה יוכל העותר 1 להתחיל בהליך המדורג.

6.       נקודת המוצא היא סמכותו של המשיב להחליט לגבי מתן היתרי שהייה בישראל לזרים, ושיקול הדעת הרחב המסור לו, הנובע מן החוק והנשען על סמכותה של מדינה ריבונית לקבוע למי יותר לבוא בשעריה. רוחבו של שיקול הדעת הזה אינו שולל את כפיפותו לביקורת שיפוטית, ועם זאת הביקורת הזו צריכה להיעשות בדרך מדודה וזהירה, על מנת שלא יחליף שיקול דעתו של בית המשפט את שיקול דעתה של הרשות המינהלית. המשיב עצמו הכפיף את שיקול דעתו לנהלים מסודרים וכתובים, אשר עומדים מעת לעת אף הם לביקורתם של בתי המשפט. לבד מן הנהלים הללו הקים המשיב ועדה בין משרדית, העוסקת, על-פי הנוהל המסדיר את פעולתה (נוהל ועדה בין-משרדית לקביעה ומתן מעמד בישראל, מספר 5.2.0022) "במתן מעמד למקרים הומניטאריים חריגים שאינם זכאים לקבלת מעמד על פי הקריטריונים הרגילים ואין בסמכות הלשכות לתת מעמד למקרים אלו". טבעה של הוועדה הזו מחייב שלא יוכפף שיקול דעתה לקריטריונים מוגדרים, כי עניינה בתחום הרחב והאפור של "מקרים הומניטאריים חריגים", ולפיכך גם התערבות בתי המשפט בשיקול דעתה יעשה במצבים חריגים ביותר בלבד (ראו עת"ם (י-ם) 247/07 היאם עומרי נ' שר הפנים (ניתן ביום 9.10.07); עת"ם (י-ם) 714/07 עבאסי נ' שר הפנים (ניתן ביום 19.6.08); עת"ם (י-ם) 8249/08 דג'אן נ' שר הפנים (ניתן ביום 23.10.08) ; עת"ם (י-ם) 8790/08 קרוז נ' שר הפנים (ניתן ביום 5.1.09)).

7.       בד-בבד עם ההזדהות הרגשית שמעורר עניינם של העותרים, אינני סבור כי ישנה הצדקה להתערבות בהחלטת המשיב. נימוקי המשיב הם סבירים, וניכר כי עיקרי טענות העותרים נלקחו בחשבון. מצד הקשר הנטען בין העותר 1 לבין העותר 3 - ראשית, העותר 1 איננו אביו של העותר 3; שנית, הוא לא גידלו במהלך כל שנות ילדותו, ולמעשה הכירו רק משנת 2007; שלישית, בקשתו הראשונה הוגשה רק בהסתמך על הקשר הזוגי עם העותרת 2, וטיעון טובת הילד הצטרף רק בהמשך הדרך; בנוסף לכך, המסמכים הרפואיים שהוגשו מטעם העותרים, כדי ללמד על מצבו של העותר 3, לא הוגשו אל הוועדה במועד הנכון. רק לאחר החלטת הוועדה הוצגו המסמכים, על אף שהיו בידי העותרים עוד קודם לכן, ואין אפוא לתמוה על כך שלא בא זכרם בהחלטתה. מעבר לכך, גם לגופם אינני סבור שיש בהם כדי להכריע את הכף. ליקוי למידה איננו עניין חריג כל-כך, ואין בו בהכרח כדי להצדיק מתן מעמד לעותר 1 או לגבור על יתר השיקולים שהעלו חברי הוועדה.

8.       מצד הקשר שבין העותר 1 והעותרת 2, בל נשכח כי העותרת 2 איננה בעלת מעמד של קבע בישראל, ועצם הקשר שיש לעותר 1 עמה איננו מקים זכות לקבלת מעמד בישראל. יש טעם רב בעמדת משרד הפנים המבחינה בין מי שיש לו מעמד של קבע בישראל, כדי שבן זוגו יוכל מכוחו לקבל מעמד גם כן בהתאם לנהלים, לבין מי שאין לו מעמד כזה, ועתידו-שלו בישראל אינו מובטח. ככל שאכן תקבל העותרת 2 מעמד של תושב קבע, הרי שתוכל להגיש בקשה חדשה בעניין בן זוגה. הציפייה כי הדבר יארע בתוך שנים אחדות אין בכוחה כדי להקים זכויות כבר בעת הזאת.

9.       דומני אפוא כי עניינם של העותרים נבחן היטב על ידי הוועדה הבין-משרדית, האמונה על בחינת מצבים כאלה ורואה את התמונה בכללותה. החלטתה ולפיה לא נמצאו טעמים הומניטריים משמעותה היא כי הטעמים שנמצאו אינם מספיקים, ואינם מצדיקים לראות בעניינם של העותרים עניין חריג המחייב מתן מעמד בניגוד לנהלים הקיימים. אין הצדקה כי בית המשפט יתערב בהחלטה זו.

10.     העתירה נדחית אפוא בזאת.

העותרים ישאו בהוצאות העתירה וכמו כן ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח.

ניתן היום,  א' באב התשע"א (1.8.11), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: